גדעון נאור

נולד ב1929 בצ`כיה. מתוך הכיבוש הנאצי עלה לפלשתינא (א"י).
ממייסדי קיבוץ "גבים" בנגב, וכמא"ז במלחמה.
ב 1955 נבחר לראש השלישי של המ.א. "שער הנגב " .
בצד מתח בטחוני מתמיד ( פדאיון) נאור לא ויתר גם על מימוש חלום השיתוף האזורי במשק,שירותים וחברה.
אולם גידולה המהיר של "שדרות" – ללא מינהל משלה- "הפיל" על המ.א.
בנוסף לשירותים המונציפליים גם את הדאגה לתעוסקה.
נאור מצא עצמו פועל כ`ראש העיר הראשון של שדרות` לכל דבר ושב לקיבוצו.
קרית גת נוהלה מהקמתה ע"י חריג – ועדה בינמשרדית בראשות מנכ"ל משרד העבודה. בעוברו לעיירה מונה נאור בתחילה כרכז ועדה זו.עם מינוי המועצה המקומית הראשונה הוא נבחר כראשה ולימים גם ע"י המועצה השניה, הנבחרת,. הוא היה אז ראש הרשות המקומית הצעיר ביותר(29) במדינה.
תוך כהונתו יזם עם עמיתיו את `גוש עיירות הפיתוח`.היה חבר הנהלתו.ככלי מייצג ולהשגת תעסוקה ומשאבים שוויוניים. היה חבר ההנהלתו וצורף גם להנהלת מש"מ , כנציגם הראשון של עיירות הפיתוח. שתי הקדנציות היו הקטיות ומאתגרות. ממוקד במרדף מתמיד למפעלים ומקומות תעסוקה, בניית עיר חדשה עם כל המשתמע ויצירת חברה מעולי הגלויות. מספר התושבים בפרישתו הגיע ל 23,000ל עומת 3,500 עם הגיעו.ראש הממשלה אשכול הבטיח לו מעמד עיריה.
ד"ר נאור שב מלימודיו בארה"ב וחקר הנושא של `העדפה מתקנת של עדות`. ניהל חוגים לתואר שני באוניברסאות חיפה ותל-אביב. מונה: כמשנכ"ל משרד העבודה. תיאם גם את אחריותו הפוליטית של השר אלמוגי לעיירות הפיתוח; מנכ"ל מכון היצוא; מזכ"ל חברת משרד החוץ לסיוע העולם השלישי.בפרישתו לגמלאות (70) איבד ראיית עינו השניה והקים עמותה לרבע מליון הקשישים סובלי ניוון בעיינים כמוהו. עמד בראשה 17 שנה בהתנדבות עד פרישתו (88).
הוציא ספר אוטוביוגרפי " אין רגע דל".