מקומם לקרוא את הכותרות האחרונות בעיתונים המקשרות בין פרשת "הולילנד" לרפורמה המתוכננת בוועדות התכנון והבנייה, ולהיווכח בדיסוננס בין הפרסום והמציאות.  

"מושחתים", כך כינו את ראשי הרשויות. עליי להדגיש בפני כל המקטרגים כי יותר קל ליצור כותרת, הרבה יותר קשה לעשות ולבצע יום יום, שעה שעה,  חשופים לתגובות, לביקורת, ולא להתחבא מאחורי עוזרים, וילונות שרד ולשכה בירושלים. קל להיטפל אל ראשי הרשויות, הבולדוזרים האמיתיים בשטח ההפקר, המגינים האחרונים של החוזה הלא כתוב בין המדינה לאזרחיה.  זאת בזמן שהמדינה מפריטה את עצמה לדעת – אפילו את השירותים החברתיים אותם היא מחויבת לספק לאזרחיה, ומתנערת מאחריות. היחידים שממשיכים לתת את השירות החברתי, הבסיסי, שמסתכלים לתושבים בלובן שבעיניים ולא מתחמקים מאחריות,  הם ראשי הרשויות.

כך גם בכל הנוגע לתכנון ובנייה. אין חולק על כך כי יש צורך אמיתי ברפורמה בתחום התכנון והבנייה בישראל. צורך זה מורגש ביתר שאת בשנים האחרונות, והתיקונים הנעשים חדשות לבקרים בחקיקה הקיימת הינם יותר בבחינת תגובות נקודתיות לאילוצי השטח ופחות בגדר רפורמה יזומה, כוללנית ומקיפה.

על רקע זה יש לברך את יוזמי החוק , אשר תוך תקופה קצרה יחסית השכילו להניח  על שולחן הממשלה ועל סדר היום הציבורי הצעת חוק  מקיפה המתייחסת לקשת הרחבה של העשייה בתחום חשוב ורחב זה.

אחת הטענות שנשמעו כנגד ראשי הערים היא על עודף "פעלתנות". ראשי הערים נבחרים בדיוק בשביל להזיז הרים ולמצוא פתרון מעשי בסבך הבירוקרטיה. האם אנו מצפים כי נבחרי הציבור ינוחו רגל על רגל ולא יפעלו למען הציבור שבחר בהם?

אנחנו אנשי מעשה ואיננו מתביישים בכך שאנו עושים את מלאכתנו נאמנה. כדאי להבחין בין הרצון העז של נבחרי הציבור לפעול למען תושביהם ובין שחיתות.

תהליכי הבנייה בישראל ארוכים ומלאים בסבך בירוקרטי שלא מוכר בעולם המערבי. אנחנו בהחלט רוצים להגדיל עבור התושבים שלנו את כמות הדירות שיוכלו לרכוש, לשפר את איכות חייהם ולהגדיל את ההיצע – אולי כך נביא להוזלת מחירים בשוק הנדל"ן.  כך גם בנוגע להגדלת כמות העסקים והיצע מקומות העבודה. עם זאת, עד שמוקם כל בניין חדש – עוברים שלבים רבים שרובם אינם כוללים את ראש העיר ועוברים לגורמים בכירים מחוץ לרשות המקומית.

כל פרויקט בנייה בסדר גודל בינוני ומעלה, דורש אישור של הוועדה המחוזית לתכנון ובניה – שהינה גוף של משרד הפנים, מעל ראש הרשות. בנוסף יש את וועדות הערר ובירוקרטיה נוספת. ספק אם המגמה של שחרור צווארי הבקבוק בוועדות המחוזיות תושג, בעיקר בעקבות העמסת  הוועדות במשימות פיקוח ובקרה.

במקום לייעל את עבודת הוועדות, מקימים מנגוני פיקוח ובקרה שהינם מקבילים למנגונים הקיימים ובכך רק מעמיסים על הבירוקרטיה.

כראש עיר וותיק, עלי לציין כי עוד לא נמצאה ההחלטה שאהובה על כולם ואני בטוח כי גם אם ניתן לכל אזרח מן השורה להיות לרגע בראש המערכת, גם הוא יקבל החלטות שחלקן יהיו אהודות וחלקן יהיו שנויות במחלוקת.

להיות ראש רשות זה להתמודד במישרין עם כל הבעיות האמיתיות של האזרחים בכל תחומי החיים: חינוך, רווחה, בינוי, טיפול בקשישים, פיתוח תשתיות, פיקוח על הבניה, רישוי עסקים, איכות הסביבה, ביטחון אישי ובטיחות, ועוד.  להביט להם בעיניים, לכאוב את כאבם, לסייע לאומללים ובמקביל לספוג איומים קשים וניסיונות לפגוע בנו ובמשפחות שלנו משום שהתעקשנו לפעול על פי החוק, לאכוף  את  החוקים גם אם פירושה של האכיפה היא להיות מאוימים ע"י עבריינים. להיות ראש עיר זה להיות מאוים וחשוף.

ראשי הרשויות חשופים מעל ומעבר יחסית לנבחרי ציבור אחרים וכפופים לביקורת רבה מצד כמות גופי בקרה שונים

למרות זאת,  המהלכים המשמעותיים  ביותר בישראל  מתבצעים ע"י הרשויות המקומיות.

כדי שנצליח למלא את תפקידנו על הצד הטוב ביותר, לא לחשוש ולפעול למען הציבור שלנו ועדיין להתעקש ולאכוף את החוק, אני קורא לראשי אכיפת החוק לתת הגנה לראשי הרשויות. במצב שנוצר, בעוד מספר שנים אף אחד לא ירצה לכהן כראש רשות. הביקורת ההרסנית, הציניות, הבירוקרטיה והאיומים רק ירתיעו אנשים טובים מעשייה ציבורית ופעילות למען הכלל, ומי שייצא נפסד זה הציבור בכללותו.

-------------------------------------------------------------------------------------

הכותב הוא יו"ר מרכז השלטון המקומי וראש עיריית מעלות-תרשיחא