בתשובה לשאלת המראיין, עודד בן עמי,  מה יהיה מחר ב"יום הנכסה", השיב בוחבוט: "ערביי ישראל לא חפצים במלחמה ואני, כמי שעומד בראש עיר מעורבת, יודע על מה אני מדבר. אם היחס לתושבי ישראל הערביים לא ישתנה – צפויה אינתיפאדה שלישית מבית ע"י ערביי ישראל.  אנו שואפים לעצב אזרח ישראלי גם אחרי 63 שנה, אך לא מצליחים לתת מענה עבור 20% בני המיעוטים החיים בקרבנו".

על השאלה מה צפוי ספטמבר:בוחבוט: "הקמת מדינה פלסטינית תשרת את האינטרסים של ישראל. הכל כבר סוכם בימי קודמיו של נתניהו וכל שצריך זו מנהיגות אמיצה. טווחי הביטחון ממילא כבר קצרים וברובם חסרי משמעות.  במלחמה הקרובה העורף יהפוך לחזית. במלחמה האחרונה כולם סמכו רק על ראשי הערים וכך יהיה לצערי גם במלחמה הבאה – כי העורף הוא החזית".

על מצב היישובים הלא יהודיים:

מצבם של היישובים הערבים והדרוזים חמור. בעוד החברה הישראלית מתקדמת וצומחת, העוני בכפר הערבי הולך וגואה וישנן בעיות רבות בנושאי חינוך, תשתיות,קידום נוער, תרבות ותעסוקה. אין אזורי תעשייה ומסחר, והכנסות הארנונה אינן מספיקות לכיסוי 20% מהוצאות הפעילות של הרשות המקומית הערבית והדרוזית. חוסר האפשרות להרחיב שטחי שיפוט, העדר בנייה ציבורית ופרויקטים כלכליים כגון אזורי תעשייה - כל אלו מובילים למצוקות קשות, וצעירים רוכשים דירות ביישובי הסביבה ועוזבים את הכפר. מוטלת אחריות גדולה גם על ההנהגה הערבית המקומית והארצית. עליה לקבל את כל הסיוע מהממשלה, אך מצופה ממנה לפעול במקצועיות. על החברה הערבית מוטלת החובה לבחור לרשות המקומית הנהגה מקצועית ויציבה, ולא על-בסיס חמולתי. על החברה הערבית לדרוש מחברי הכנסת הערבים לפעול ביתר שאת ובצורה פרלמנטרית חכמה לקידום נושאים חברתיים בכלל. אני מצפה מההנהגה הערבית לעזוב את תרבות הכותרות ולפעול לפי כללי המשחק - בחקיקה, ואף מתוך הממשלה. אסור לרטון כל היום מה לא בסדר - צריך לשאוף לתקן בעצמנו. מנגד, על המגזר היהודי ועל הממשלה חלה החובה לסייע ובעיקר להבין".

בעניין זכות השיבה:

"רוב ערביי ישראל אינם מעוניינים במימוש זכות השיבה לפלסטינים וממילא לרשויות המדינה אין יכולת לקלוט עשרות אלפי תושבים פלסטינים".

לשאלה אם יתמודד לראשות מפלגת העבודה:

בוחבוט עדיין מתלבט. "לא פשוט לעזוב את העשייה בשלטון המקומי. הרעה החולה של מדינת ישראל היא חוסר המשילות. בכוונתי לקדם את שינוי שיטת הממשל וכך מי שישלטו הם נבחרי הציבור ולא הפקידות. כיום כהונת ממשלה ממוצעת מסתיימת אחרי שנתיים. אי אפשר לשנות ולהניע תהליכים משמעותיים בלא משילות. מי שהפכו להיות החזקים הם הפקידים הבכירים וכולנו נפגעים מזה. אם אחזור לכנסת ואם אתמודד, זה יהיה במטרה להפוך להיות שר בנושאים חברתיים בהם דרושה מהפיכה כמו הרווחה וכמו הפנים והתעסוקה. יש בישראל מיליון וחצי עניים. זו אינה גזירה משמיים. ניתן וצריך להתמודד עם הבעיה החברתית הכאובה הזו. אסור לנו לעמוד מנגד. אם מפלגת העבודה חפצת חיים, עליה להניח לצורך להתמודד לראשות הממשלה. עליה לבנות את הדברים מלמטה ולהציב סדר יום חברתי, חינוכי שידבר על חיזוק השכבות החלשות, על החזרה לפרירפיה, על יישוב הארץ. לציבור הישראלי זיכרון קצר, אולם גם הליכוד שכרגע בשלטון היתה מפלגה עם 12 מנדטים. הדרך להתמודד לראשות הממשלה מחייבת בנייה מלמטה ותהליכים חברתיים. רק בעוד מספר שנים, אחרי שנשלים את הבנייה ונחזיר את מפלגת העבודה להיות הבית של הצעירים והחברתיים – נוכל לשאוף לראשות הממשלה".